הלכה: הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי כול'. הָאוֹמֵר. סַמֵּא עֵינִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. קְטַע יָדִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר. חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו מַתְנִיתָא. אֲבָל בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן הִיא מַתְנִיתָא. אֲבַל בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו חַייָב. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה שֶׁשָּׁמִין לַקְּרוֹבִין בּוֹשֶׁת. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁאַנְּסוֹהוּ גוֹיִם וְנָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן חֲבֵירוֹ בְּפָנָיו פָּטוּר. נָטַל וְנָתַן בְּיַד חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ מָמוֹן סְתָם. אֲבָל מָמוֹן פְּלוֹנִי אֲפִילוּ נָטַל וְנָתַן בְּיַד פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פרק החובל
אבל. אמרו בפירוש תן לנו ממון פלוני שהן בידך ונראין הדברים שלא באו עליו אלא בשביל ממונו של חבירו אפילו נטל ונתן ביד פטור:
ממון סתם. אנסוהו ואמרו לו תן לנו ממון ולא באו על עסקי ממון של חבירו:
נטל ונתן להם. דעשה מעשה בידים חייב דמציל עצמו בממון חבירו הוא:
ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו. כלומר שלא מסר להן בידו אלא בפניו הוא דנטלו אבל הוא לא עשה כלום פטור:
שאנסוהו עכו''ם ליתן ממון חבירו. שהיו מופקדים אצלו:
תני. בתוספתא סוף פ' הנזכר:
מילתיה דר''ל אמר ששמין לקרובים בושת. כלומר ר''ל לא ס''ל דהטעם משום פגם משפחה הוי שהרי אפשר לשום הבושת שיש להן בשביל זה ואותן הדמים יתן להם אבל עיקר הטעם משום צער גופו הוא ובדמי הצער אנן קאמרינן דלעולם אין אדם מוחל על צער גופו ואפילו אמר הן בניחותא חייב:
מילתיה דר' לעזר. טעמיה דר''א הוא משום דס''ל מה דמחייב במתני' בנזקי גופו אפילו בע''מ לפטור משום פגם משפחה הוא שבושת הוא להם שיהא נראה מחוסר אבר אבל לא משום צער גופו והילכך כשנראה מדבריו דמוחל הוא על צער גופו דאמר הן בניחותא פטור כ''א היכא דמשתמע האי הן אלאו חוששין אנו לפגם משפח' אבל בלאו הכי לא:
אבל בהין שהוא כהין. שמשמעותו לפרשו על הן ממש כגון שאמר בניחותא פטור אפי' ברישא דהרי הן ממש קאמר:
בהן שהוא בלאו מתניתא. מתני' דמחלק בין רישא לסיפא מיירי בהן שהוא מתפרש שכוונתו בלאו הוא וכלומר שאמר על ששאלו ע''מ לפטור הן בדרך תימה ובלשון שאפשר לפרשו על לאו והלכך ברישא דנזקי גופא הוא מפרשי' כוונתו על לאו וחייב ובסיפא דנזקי ממונו הוא מפרשינן כוונתו על הן ממש ופטור:
גמ' האומר סמא עיני שמזיקתני. הכי תני לה בתוספתא פ''ט וזהו כמו דמפרש המתני' וכי מה עלתה על דעתו לומר כן אלא מפני שיש לו יסורין וכואב לו הרבה והוא אומר לו סמא וכו' או קטע ידי שמזיקתני ועושה לו רע וכו' אפ''ה חייב:
ור''ל אמר בהין שהיא בהין היא מתניתא. כלומר אפילו בהן שהוא משתמע להן ממש כגון שאמר בניחותא אפ''ה ברישא דנזקי גופו הוי חייב אבל בהן שהוא משתמע ואפשר לפרשו בלאו שאמרו בדרך תימה חייב אפילו בסיפא דהוי נזקי ממונו שהרי בדרך תימה אמר הן וכי תפטור אתה ולא תשלם כלום וא''כ לא היה לו לזה לעשות כזה:
משנה: 37a הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי שַׁבֵּר אֶת רַגְלִי חַייָב עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
פטור. ולפיכך פטור שכן בני אדם למחול על נזקי ממון:
מתני' על מנת לפטור חייב. שאלו החובל לנחבל אם ע''מ לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני והשיבו הנחבל הן אע''פ כן חייב כדמפרש בגמ' שיש הן שהוא כלאו ובלשון תימא אמר לו הן לפי שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן אבל האומר לחבירו שבר את כדי ושאלו זה ע''מ לפטור אותי אתה אומר אע''פ שהשיבו לאו זה הלאו הוא כהן וכאלו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור:
הלכה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים כול'. הָכָא אַתָּ מַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. וְהָכָא אַתָּ מַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. הֵן דְּתֵימַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. וְהֵן דְּתֵימַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. מָצִינוּ לִיבּוּן בְּלֹא צוּפִים. שֶׁמָּא יֵשׁ צוּפִים בְּלֹא לִיבּוּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל שֶׁלַח וְלִיבְּנוֹ. אִית לָךְ מֵימַר בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. עוֹד קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּהֵא מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גזל שלח וליבנו. שלח הוא העור בצמרו. כדתניא בפ''ה דמכשירין החובט על השלח חוץ למים בכי יותן ומלשון שלחין הוא טומנין בשלחין. וכלומר דהש''ס א''נ ר' יודן גופיה מסיים למילתיה ולאוכחי דע''כ טעמא דברייתא מפני תקנת השבים הוא דהא גזל צמר סתמא קתני ובכללו ג''כ אם גזל העור בצמרו ואית לך מימר בזה בשעשאו ציפי צמר לטוות ממנו בתמיה אלא עוד קל היא וכו' וע''כ דשמעי' נמי להאי טעמא מהא דקל הוא שהקלו בגזלן:
א''ר יודן קל הוא שהקילו. כלומר אלא לאו היינו טעמא כדקאמרת דמוקמת להברייתא בגוונא דליקני בשינוי דהא ליתא כדפרכינן וע''כ דטעמא דברייתא לאו משום דקנייא בשינוי דבין ליבון ובין עשאו צופים לאו שינוי גמור הוא ובדין הוא דלא ליקני וקל הוא שהקילו בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה מפני תקנת השבים שאם אתה מחמיר עליו ימנע מלהשיב ומתני' דקתני ועשאו בגדים בשינוי דאורייתא קתני דבכה''ג ודאי שינוי הוא ומדינא דאורייתא קני:
מצינו ליבון בלא צופים. שהרי בתחלה מלבנו ואחר כך עושה צופים כדי לטוות או שמא יש צופים בלא ליבון בתמיה וא''כ אכתי תקשי סיפא דתוספתא דקתני טווי ולבנו והא לא משכחת לה שיהא טווי ויהא צריך ללבנו שהרי כבר עשאו צופים ולבנו בתחלה ולהאי טעמא דאמרת היכי מפרשינן להסיפא דברייתא:
והן דתימר וכו'. במתני' דדייקינן דבליבון לא הוי שינוי כשהניחו כמות שהוא מלובן ולא התקינו עדיין לעשות מהן טווי:
הן דתימר. ומשני האי דאמרת התם דליבון כשינוי בשעשאו צופים מיירי מלשון ציפי צמר כהאי דאמרינן בריש פ' במה טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר והוא צמר המנופץ ועושין אותו כעין משטיחין ולשונות ארוכין לטוותן דבמעשה כזה הוי שינוי:
גמ' הכא את אמר ליבון כשינוי. בתוספתא ריש פ' עשירי הגוזל את הפרה וכו' גזל צמר ולבנו טווי ולבנו פשתן ונקהו אבנים ושיפן משלם כשעת הגזילה. ופריך הש''ס הכא בברייתא אתה אומר דליבון לחודיה הוי כשינוי בידו ולפיכך אינו משלם אלא כשעת הגזלה והכא במתני' אתה אומר דאין ליבון כשינוי דקתני ועשאו בגדים דוקא אבל בשעת ליבון הצמר שהוא קודם הטוויה לא קנאו דלא הוי כשינוי:
משנה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים צֶמֶר וַעֲשָׂאוֹ בְגָדִים מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל פָּרָה מְעוֹבֶּרֶת וְיָֽלְדָה רָחֵל טְעוּנָה וּגְזָזָהּ 37b מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה מְעוּבֶּרֶת לֵילֵד דְּמֵי רָחֵל טְעוּנָה לִיגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה וְעִיבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָֽלְדָה רָחֵל וְנִטְעֲנָה עִמּוֹ וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַגַּזְלָנִין מְשַׁלְּמִין כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
משלם דמי פרה וכו'. והעודף מה ששוה יותר הולד והגיזה שלו הוא דקננהו בשינוי. זה הכלל. לאתויי גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו בשינוי ואם טבחו ומכרו פטור מתשלומי ארבעה וחמשה דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:
מתני' הגוזל. משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשינוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source